פרופ' צבי זהר [אמריטוס]

תחומי עניין מדעיים

משנות לימודי בתיכון ואילך התרשמתי מתוך מפגשי עם יחידים ועם בתי כנסת של קהילות יוצאי ארצות האסלאם, שהתרבות הדתית של קהילות אלו שונה מזו של יוצאי ארצות אירופה. חשבתי, שהמפתח להבנת יסודותיה של תרבות זאת עשוי להימצא ביצירה התורנית של חכמי ישראל בארצות האסלאם במפגש עם המודרנה, ובפרט ביצירה ההלכתית. לאחר שירותי הצבאי למדתי כשלוש שנים בישיבת מרכז הרב ולאחר מכן תואר ראשון בתולדות עם ישראל ופילוסופיה כללית באוניברסיטת בן גוריון. תוך כדי שנות לימודים אלו, שמתי לב לכך שהן בעולם הישיבות הן בעולם האקדמי אין עוסקים ביצירה תורנית זאת של חכמי ארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה בעת החדשה. התגבשה אצלי תחושה מעין 'במקום שאין אנשים – השתדל להיות איש'. רציתי שיהיו בידי כלים מגוונים להבנת עולם יצירה זה, ועל כן פניתי דווקא למכון ליהדות זמננו של האוניברסיטה העברית, שהוא מכון לימודים רב-תחומי. שם כתבתי עבודת מ.א. מחקרית  על דרכי ההיענות ההלכתית של חכמי מצרים לאתגרי המודרנה בשנים 1822-1922. בהמשך, כתבתי עבודת מחקר לתואר שלישי בה השוויתי בין דרכם ההלכתית של חכמי סוריה לבין דרכם של חכמי מצרים  בהתייחסות לאתגרים אלו גם בתחומים נוספים.

תחום מחקר זה ממשיך להעסיק אותי עד היום הזה, והוא בא לידי ביטוי בספרי מסורת ותמורה – התמודדות חכמי ישראל במצרים ובסוריה עם אתגרי המודרניזציה, 1880-1920 (תשנ"ג); בספרי האירו פני המזרח (תשס"א); בספרי ולא ידח ממנו נדח(תשע"ב) ובספרי Rabbinic Creativity in the Modern Middle East (2013); כמו גם בספרשערכתי עם אבי שגיאיהדות של חיים (על הרב חיים דוד הלוי, בשנת תשס"ז) ובספר נוסף בעריכתי-הרב עזיאל ובני זמנו (בשנת תשס"ט), ובעשרות מאמרים שכתבתי ופרסמתי מאז שנות השמונים של המאה הקודמת ועד עתה. ניתן לומר שאלו הם בביחנתמחקרים חלוציים,  המעלים על מפת המחקר של מדעי היהדות את התכנים ואת העולם הדתי-תרבותי, וכן את העיסוק ביצירה התורנית-הלכתית של חכמי ישראל בארצות האסלאם במאות ה-19 וה-20. אפשר שלא יהיה מוגזם לומר, כי בזכות פעילותי המחקרית נוסף תחום-משנה מחקרי במדעי היהדות, שלא היה קיים לפני כן. ככל הנראה עקב כך, אני מקבל לא מעט פניות לכתיבת מאמרים שיש בהם סקירה כוללת של היצירה ההלכתית הספרדית-מזרחית במפגש עם המודרנה ובעת החדשה בכלל, והדבר משתקף ברשימת המאמרים המצורפת.

אגב העיסוק בעולמם של חכמי התורה בארצות אלו, נתוודעתי גם להיבטים נוספים של חיי קהילות ישראל במזרח התיכון, וכתבתי כמה מחקרים שאופיים היסטורי חברתי ותרבותי. בכללם, ספרי דרמה חברתית-תרבותית בחלב המנדטורית (תשס"ג) וכמה מאמרים. פן זה משתקף גם בספר שערכתי עם ברנרד דב קופרמן  (2013)  Jews and Muslims in the Islamic World.

עיסוקי ביצירה ההלכתית, תולדותיה והתפתחותה התרחבו מעבר לאמור לעיל, וכוללים דיונים בנושאים הלכתיים מרכזיים במבט רחב. מטבע הדברים, בשל הגישה האינטרדיסציפלנרית בה אני ניגש לחקר הסוגיות השונות, אני משתף לא פעם פעולה בכתיבה עם עמיתים שונים. כך למשל, עם עמיתי פרופ' אבי שגיא עסקתי במחקר פורץ דרך על התפתחות הלכות גיור מתקופת חז"ל ועד להווה, אשר פירותיו ראו אור בשני ספרים: הלכה וזהות יהודית (תשנ"ה) וTransforming Identity (2007) ובמאמרים משותפים. חיבורים אלו אינם זהים בתוכנם, אבל הצד השווה בהם הוא, שעוררו לא מעט פולמוס בחוגים שדעתם לא היתה נוחה מן ההצבעה על כך שבמסורת ההלכתית יש מגוון עמדות בנושא הגיור השונות מן המקובל אצל פוסקים חרדיים בזמננו.

מחקר נוסף שכתבתי עם אבי שגיא הוא מעגלי זהות יהודית בספרות ההלכתית (תש"ס), המוקדש להתייחסות ההלכתית למי שחורגים באופן רדיקלי מנאמנות להלכה על ידי חילול שבת בפרהסיא. בחיבור זה פיתחנו את 'מודל חמש הקהילות' שאותן מביאים פוסקי ההלכה בחשבון בעת כתיבת פסק הלכה, ועמדנו על הרלוונטיות של תיאוריות סוציולוגיות של יחס החברה לסטייה חברתית, להבנת תמורות בהתייחסות פוסקי ההלכה למחללי שבת במציאות החילונית המודרנית.

פעילותי המחקרית בהווה ותכניות לעתיד

אני עוסק עתה בכתיבת שני ספרים ובהכנות לכתיבת ספר שלישי. הספר הראשון שאני עוסק בכתיבתו (ואשר יש לי חוזה להוצאתו לאור על ידי הוצאת  LITTMAN), עוסקבפסיקה של חכמים מצפון אפריקה והמזרח התיכון בענייני גיור, במאות ה-19 וה-20. בספר זה אעמיד תמונה משולבת ומקיפה של נושא זה, אשר עד כה עסקתי בחלק מהיבטיו במספר מחקרים ממוקדים, ובספרי "ולא ידח ממנו נדח" – יחסו של הרב בן ציון עזיאל לגיור בזמן הזה כמשתקף בתשובותיו ההלכתיות (ירושלים: הוועד להוצאת כתבי הרב עזיאל זצ"ל, 2012).

הספר השני עוסק ביצירתם ההלכתית של חכמי אלג'יריה תחת שלטון צרפת. מכל קהילות היהודים ארצות האסלאם, הקהילה שנחשפה למודרנה באופן הממושך והמרוכז ביותר היתה יהדות אלגי'ריה, מדינה שנכבשה על ידי צרפת ב-1830 ושיהודיה קבלו אזרחות צרפתית מלאה החל משנת 1870. לפני כמה שנים התחלתי עם אחד מעמיתי בכתיבת ספר על אודות התמודדות חכמי ההלכה באלג'יריה עם אתגרי המודרנה, אולם כעבור זמן מה התברר שאין לו פנאי למחקר זה, ולאחר שהמתנתי זמן ניכר הודיע שאינו צופה שיוכל לשוב לעסוק בנושא. לפני זמן מה חזרתי איפה לכתיבת הספר באופן עצמאי, ואני מתקדם עתה בכתיבתו.

ספר שלישי שאני נמצא בהכנות לכתיבתו (בשיתוף עם עמיתי פרופ' ירון הראל) עוסק בדמותו של הרב אליהו בכור חזן, פוסק הלכה, משכיל ומנהיג ציבורי, מחשובי הרבנים הספרדים בעולם בעשורים האחרונים של המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים. חלק גדול מן המקורות, הנמצאים בארכיונים שונים ברחבי העולם, כבר נאספו, ואנחנו בעיצומו של התהליך.

            לשמחתי, אני מוצא עניין רב בפעילותי המחקרית, והתחושה המניעה אותי מזה שנים רבות, שמוטלת עלי מעין שליחות לחשוף בפני עולם המחקר ובפני אוהבי תרבות ישראל  את מכמני היצירה התורנית של חכמי המזרח התיכון בעת החדשה, ממשיכה ללוות אותי גם בהווה.