מלגות לפוסט-דוקטורנטים.ות

שנה"ל תשפ״ד

ד"ר מעיין ארמלין

מעיין ארמלין היא דוקטור להיסטוריה, בוגרת התוכנית ללימודי שואה באוניברסיטת קלארק, ארה״ב, ומחזיקה בתואר שני בפסיכולוגיה חברתית מאוניברסיטת חיפה. במהלך לימודיה זכתה במלגות מקרנות שונות ובהן קרן הארי פרנק גוגנהיים ומכון ויזנטל לחקר השואה בווינה. ב-2024 משתלמת ארמלין בתוכנית לבתר-דוקטורט במסגרת הקתדרה לחקר תולדות יהדות פולין ותרבותה ע"ש מרסל ומריה רוט ומרכז הלפרן לחקר התודעה על פי היהדות, שתיהן ליד המחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטת בר-אילן.

בפרויקט המחקר הנוכחי עוקבת ארמלין אחר קהילות יהודיות במזרח אירופה שנפלו קורבן להשמדה השיטתית ״פנים מול פנים״ בשואה. תוך מיקוד בעדויות אותן מסרו יהודים בני הקהילות אחרי המלחמה, היא בוחנת כיצד תיארו הניצולים את תהליך ההשמדה עצמו ואת האינטראקציה בין הקורבנות לבין הגרמנים הרוצחים. אלו מסייעים בהבנת שלב ראשון וברוטלי זה של תהליך ההשמדה ומוסיפים להנצחת הקהילות. עוד מאפשרות העדויות בחינה של אספקטים שונים בתודעתם של הקורבנות, וכיצד השפיעו המוות האורב כמו גם מעשי המרצחים על תודעתם היהודית, הקהילתית, והעצמית של פרטים וקבוצות בתוך הקהילות.

מן העדויות עולה כי בתהליך ההשמדה חילקו הגרמנים את קהילות היהודים לקבוצות וכי פעמים רבות אלו אשר הוכרחו לשמש כ״בעלי תפקידים״ בתהליך ההשמדה, כגון חברי מועצת היהודים והמשטרה היהודית, זכו לגישה נוחה יותר למשאבים ומזון וממגורים נוחים יותר. תוך שילוב מתודולוגיות היסטוריות, פסיכולוגיות וסוציולוגיות, מנתחת ארמלין כיצד השפיע פירוק זה על התודעה הקבוצתית של הקהילה והפרטים בתוכה  ובודקת האם הוביל הפילוג התפקודי לפילוג חברתי לפיו ראו עצמם חברי קבוצה מסוימת כבעלי מעמד נפרד, או שהמשיכו לראות עצמם כפרטי הקהילה כולה. עוד היא בוחנת האם הואשמו ״בעלי התפקידים״, עקב מעשיהם, בהיותם יהודים פחות או אנושיים פחות, וכיצד השפיעה הפיכתן של הקהילות לקורבן נרדף על תודעתן היהודית ועל התארגנותן בכל הנוגע להתמודדות, סיוע עצמי, התנגדות והנצחת הנרצחים והאירועים.

שנה"ל תשפ"ג

ד"ר בנימין הוניאדי

במשך שנתו במרכז הלפרן ביצע בנימין מחקר בנושא "שינויים בתפיסה העצמית של יהודי הונגריה בראי העיתונות היהודית, 1868–1917". בתוך כך, התמקד מחקרו באחד הפרקים ששיחקו תפקיד מכריע בהתעצבות הזהות היהודית בהונגריה, דהיינו עלילת הדם בטיסה־אסלר ב־1882–1883, ובהדהודיה והתקבלותה בשיח הציבורי היהודי (בפרט בעיתונות בעברית וביידיש), שהיו שונים באופן מהותי מסיקור המאורעות בעיתונות הלא־יהודית. מחקרו הראה כיצד סיפור האירוע ההיסטורי כשלעצמו שיחק תפקיד משני בלבד, בעוד שהנרטיבים הפולקלוריסטים שנבנו סביב הנושא זכו למקום של בכורה בעיתונות היהודית. בעזרת נרטיבים אלה, אשר הבליטו את היבטיה האידיאולוגיים של פרשת טיסה־אסלר, חיברו הכותבים היהודים את סיפורה של עלילת הדם לנרטיבים יהודים קיימים של קורבנות ורדיפה. לבסוף, המחקר טען כי נרטיבים עממיים אלו שנוצרו סביב עלילת הדם של טיסה־אסלר התאחדו לכדי אחד המיתוסים המכוננים החשובים ביותר של הזהות היהודית־הונגרית המודרנית.

ד"ר חנה שחם רוזבי

המחקר שלי עוסק בהיסטוריה החברתית של קהילות יהודיות באמצעות בחינת היצירות הספרותיות, האומנותיות והחומריות שלהן. אני מתעניינת במיוחד באופן בו רעיונות ותפיסות באו לידי ביטוי בטקסטים, באיורים ובחפצים שהיו חלק מטקסים דתיים. כלומר, אני בוחנת כיצד התודעה העצמית של קהילה יהודית מתבטאת ביצירותיה התרבותיות והחומריות, וכיצד הליטורגיה והחפצים שהיו חלק מטקסים חיזקו את התודעה העצמית של חברי הקהילה.

את עבודת הדוקטור הקדשתי למופעיו ולמאפייניו של אליהו הנביא בתרבות האשכנזית בימי הביניים. במחקר זה התמקדתי במופעיו של אליהו הנביא בתפיסות אסכטולוגיות של הקהילות, ובטקסי ברית מילה וסדר פסח. במסגרת בתר-דוקטורט במרכז לחקר המרות דת ויחסים בין דתיים באוניברסיטת בן גוריון ובתר-דוקטורט במרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת הרווארד, פיתחתי פרויקט מחקרי חדש על התרבות החומרית של כיסא בעל הברית (סנדק) וכיסא אליהו בטקסי ברית מילה. במהלך שנת המחקר במרכז הלפרן לחקר התודעה על פי היהדות התחקיתי, בהנחייתה של פרופ' דברה קפלן, אחר חבורות גמילות חסדים בקהילות איטליה בראשית העת החדשה אשר סייעו ותמכו במשפחות עניות כשנולדו להן ילדים. בתמורה לסיוע החברים זכו בכבוד לשמש כסנדקים בברית המילה של התינוק, ולשם כך ייצרו כסאות מיוחדים ומהודרים שחלקם נשתמרו. מתוך הממצאים הפיזיים והתיאורים כיצד השתמשו בהם והתייחסו אליהם, עקבתי אחרי תהליכים והתפתחויות ביחס לתפקידים של הסנדק ושל המוהל בתודעה של הקהילה ובתפיסה העצמית של בעלי התפקידים.

שנה"ל תשפ"ב

ד״ר סיוון גוטליב

פוסט-דוקטורנטית במרכז הלפרן בהנחייתו של פרופ' דוד מלכיאל. חוקרת איורים בכתבי יד עבריים מימי הביניים המאוחרים והקשר שלהם לתרבויות לא יהודית. המחקר הנוכחי מתמקד בשפה החזותית, בעיקר תרשימים, שנמצאים בכתבי יד מדעיים בפילוסופיים. דרך מחקר זה מטרתה לבחון את מעבר הידע החזותי ואת שיתופי הפעולה בין תרבויות השונות, ואת ההתאמות שהיהודים עשו לטקסטים ותמונות. עבודת הדוקטורט שלה בנושא "אמנות הריפוי - כתבי יד עבריים רפואיים מאוירים מימי הביניים המאוחרים", בהנחיית פרופ' שרית שלו-עיני, אושרה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בספטמבר 2021.

ד״ר יעל לוי (עמיתת מרכז הלפרן והקתדרה לחקר תולדות יהדות פולין ותרבותה ע"ש מרסל ומריה רוט)

עמיתת בתר-דוקטורט במרכז הלפרן לחקר התנועה היהודית באוניברסיטת בר-אילן לשנת תשפ״ב. עבודת הדוקטורט שלה נכתבה באוניברסיטה העברית בירושלים בהנחיית פרופ׳ יפעת וייס וד״ר איה אלידע, ועסקה בצמיחתה של עיתונות באות עברית בארצות-הברית בשליש האחרון של המאה התשע-עשרה. פרויקט המחקר הנוכחי שלה עוסק בתופעה הנפוצה של ההתאבדות של מהגרים ומהגרות יהודים ממזרח-אירופה בארצות-הברית בראשית המאה העשרים. באמצעות שימוש בחומרי ארכיון, בעיתונות יידיש ובשו״תים מן התקופה מציע הפרויקט ניתוח היסטורי חברתי של התופעה ושל תפיסתם העצמית של מהגרים ומהגרות באשר להווה ולעתיד הצפוי להם בארצות-הברית, וכן את המשא והסבל שהיו מנת חלקם כמהגרים טריים. כמו כן חושף המחקר את ההשלכות התרבותיות של תופעה זו על תפיסתם העצמית של מהגרים יהודים בארצות-הברית בשנות ההגירה ההמונית.