פרופ' מרדכי ברויאר

פרופסור מרדכי בְּרוֹיֶאר (Breuer;‏ 1918 – 28 במאי 2007, אור לי"ב בסיוון תשס"ז) היה היסטוריון ישראלי, חוקר יהדות אירופה בימי הביניים ובעת החדשה. מורה, מרצה והוגה דעות.

נולד בפרנקפורט שבגרמניה לד"ר יצחק ברויאר, מן המנהיגים והוגי הדעות של אגודת ישראל בראשיתה, נינו של הרב שמשון רפאל הירש, ולאסתר (ג'ני) לבית אייזנמן, נכדתו של הרב אליעזר ליפמן פרינץ.
התחנך בבית הספר של הקהילה החרדית בפרנקפורט ולמד שנתיים בישיבה שייסד שם סבו הרב שלמה זלמן ברויאר, חתנו של רש"ר הירש. בשנת תרצ"ו (1936), לאחר חקיקת חוקי נירנברג של גרמניה הנאצית, עלה לארץ ישראל עם אביו וכל משפחתו. למד תקופה קצרה בישיבתו של הרב דושינסקי, רבה של העדה החרדית בירושלים, ואחר כך עוד כשנתיים בישיבת חברון. לאחר מכן החל ללמד בבית הספר חורב בירושלים. באותה תקופה נמנה עם מייסדי סניף "עזרא" בירושלים ואף חיבר את הלחן להמנון התנועה. בשנת תש"ג נישא לשמחה בת הרופא החרדי ד"ר יעקב לוי.

זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם השנייה נקרא על ידי תנועת פא"י לשמש כשליח הסוכנות היהודית לטיפול בחינוך היהודי במחנות העקורים בגרמניה. בשנת תש"ו השאיר את אשתו ובתו התינוקת בארץ ויצא למחנה ברגן בלזן, שם עסק כשנה בהקמת מסגרות חינוכיות לפליטי השואה. בתקופת מלחמת השחרור לחם בשורות ההגנה בבירה. בשנת תשי"א הקים את "כפר אליהו" - מוסד חינוכי פנימייתי דתי לילדי עולים ליד גדרה, ועמד בראשו שבע שנים.

יותר מאוחר שב לירושלים, החל בלימודים אקדמאיים ובמקביל ניהל והורה במוסדות חינוך שונים, ביניהם בית הספר האזורי "אבן העזר" במושב נחם, ועוד. פרופ' ברויאר הקים את הישיבה התיכונית "חורב" ולמעלה מעשר שנים עמד בראש כל מוסדות חורב. התעניין במוזיקה ואף הלחין חומרים שונים.

בשנת תשכ"ז קיבל תואר ד"ר להיסטוריה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומשנת תשל"ב עד צאתו לגמלאות כיהן כפרופסור ועמד בראש המחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן. תחומי מחקרו היו בעיקר תולדות היהדות האורתודוקסית בגרמניה, ועולם הישיבות והתפתחותן. על הנושא הראשון חיבר את ספרו "עדה ודיוקנה: אורתודוקסיה יהודית ברייך הגרמני 1871 - 1918", ועל הנושא השני את ספרו "אוהלי תורה - הישיבה תבניתה ותולדותיה". על ספריו אלה קיבל את פרס הרב קוק מטעם עיריית תל אביב. בשנת תשס"ה קיבל את אות "יקיר ירושלים".

מלבד פעילותו האקדמית השתתף ברויאר, כמייסד ומנהל מוסד יצחק ברויאר, יחד עם בן דודו הרב מרדכי ברויאר, בעריכה ובתרגום כתביו של אבי-סבו, רש"ר הירש, ובהם פירושו לתורה וספרו "חורב". עסק רבות בהוצאה לאור של כתבי אביו, כגון "נחליאל", "הכוזרי החדש" ועוד. הוציא לאור את כתב העת התורני המעיין החל משנת תשי"ג. נחשב כשומר ומעביר מסורת פרנקפורט דמיין, כחלק מחשיבות המסורת הקליט לאוניברסיטה העברית את הלחנים שלמד ב'בית אבא' בפנקפורט שם, כילד, היה חלק ממקהלת בית הכנסת.

בין ספריו:

1. דברי הימים לישראל ולאומות העולם, עד לחורבן בית-שני, ספר לימוד לבתי הספר העל-יסודיים הדתיים ולישיבות התיכוניות, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ו, מהדורה שנייה, ירושלים תשמ"ט
2. עדה ודיוקנה: אורתודוקסיה יהודית ברייך הגרמני 1871-1918, היסטוריה חברתית של מיעוט דתי, הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים תשנ"א; המקור בגרמנית: Jüdische Orthodoxie im Deutschen Reich 1871 - 1918. Sozialgeschichte einer religiösen Minderheit, Bodenheim 1989; תורגם גם לאנגלית: Modernity Within Tradition, Columbia University Press, 1992
3. אסיף: מפרי העט והעת, [מבחר מאמרים והרצאות עם רשימה ביבליוגרפית של חיבוריו], הוצאת רימונים, ירושלים תשנ"ט
4. תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה - כרך א - מסורת והשכלה 1600-1780, ביחד עם מיכאל גרץ, מרכז זלמן שזר, ירושלים 2000
5. אוהלי תורה: הישיבה תבניתה ותולדותיה, הוצאת מרכז זלמן שזר, ירושלים תשס"ד 2003

כמו כן ההדיר את הספרים:

1. ספר ניצחון ישן, ספר ויכוח נגד הנוצרים מימי הביניים
2. צמח דוד של רבי דוד גנז

המידע נלקח מתוך: ויקפדיה