סוריה

ספר זה הוא העשירי בסדרה  על קהילות ישראל בארצות המזרח במאות התשע-עשרה והעשרים. קהילת סוריה הייתה קטנה בגודלה ,אך השפעתה ניכרה מעל ומעבר לגודלה. במאה התשע-עשרה נבעה חשיבותה מעצמתם הכלכלית של גביריה, ומהיותה מרכז רוחני  שהצמיח תלמידי חכמים רבים.השפעתם של אלו ניכרה גם במאה העשרים - הן בקהילות החדשות שייסדו המהגרים מסוריה ברחבי העולם, והן בתרומתם להפיכתה של ירושלים למרכז של לימוד תורה ובעיקר של לימוד תורת הקבלה. המסורת המוסיקלית היהודית-הסורית הפכה להיות הסגנון השולט כיום "נוסח ספרדי-ירושלמי". פיוטי "שירת הבקשות" שיסודה בבתי הכנסת בקהילות סוריה, הם יסוד מוסד בעולם הפיוט במדינת ישראל וברחבי העולם. "כתר ארם צובה", החשוב בכתבי היד של התנ"ך, הפך מנכס של קהילת חלב לנכס צאן ברזל של כלל האומה.עלילת דמשק, שהתרחשה בשנת 1840,הותירה חותם בתולדות עם ישראל כולו. העלילה מסמנת את חידוש הסולידריות היהודית הלאומית, סולידריות שהגיעה  לשיאה במחצית השנייה של המאה העשרים, כאשר עיני העם היהודי כולו הופנו לכיוונו של נשיא סוריה בקריאה "שלח את עמי".