ספר ירושלים בתקופה העות'מאנית 1830-1517

זהו כרך נוסף היוצא לאור בסדרת הספרים המוקדשים לחקר ירושלים לדורותיה, והוא עוסק בתקופת השלטון העות'מאני בארץ-ישראל למן כיבושה בשנת 1517 ועד לראשית הזמנים המודרניים בתולדות הארץ. כנקודת ציון לסיום מסגרת הזמן נבחרה שנת 1830, ערב כיבוש הארץ בידי מוחמד עלי, שליט מצרים. מאמרים אחדים נוגעים גם בעשורים שלאחר מכן, והם משלימים את הכרך בסדרה זו העוסק בשלהי התקופה העות'מאנית, בעריכת ישראל ברטל וחיים גורן.

במאה השש עשרה, ובעיקר בימיו של הסולטאן סֻלימאן, נקבעה דמותה הפיזית של העיר העתיקה כפי שאנו מכירים אותה היום. במאה זו גם התבסס הקיום המשותף והשלו יחסית של מוסלמים, יהודים ונוצרים בני עדות שונות בעיר הקדושה לכולם, העיר שכמעט במשך כל התקופה הייתה הגדולה בערי ארץ-ישראל, ומשכה אליה עולי רגל ונוסעים בני שלוש הדתות המונותאיסטיות.

עשרים וארבעה פרקי הספר נכתבו בידי חוקרים צעירים וותיקים והם מסכמים – על סמך מגוון מקורות רחב ביותר – את המחקר העדכני ומספקים תמונה פנורמית רחבה של החיים בעיר: השליטה בעיר וניהולה היום-יומי, המציאות הכלכלית, החיים הדתיים, חיי המשפחה והטיפול בילדים, והיבטים שונים של התרבות החומרית. נכללים בו גם פרקים על מפות העיר ודימויים שלה ומחקרים חדשים שרואים כאן אור לראשונה בנושאי: המטבעות העות'מאניים שנפוצו באזור, שכונת המוגרבים, הבנייה באזור ההר, והכפר לפתא כדוגמה למבנה ולהתפתחות של כפר בסביבות העיר.

הכרך מיועד לחוקרי ירושלים וארץ-ישראל בתקופה העות'מאנית, למורי דרך ולכל אוהבי ירושלים והמתעניינים בתולדותיה.